בלוג

כולנו מכירים את הרגע הזה. עומדים בחום של יולי-אוגוסט, או בבוץ של ינואר, סביב הקבר. השקט מעיק, מישהו ממלמל מילים בארמית שאף

אנחנו מכירים את הרגע הזה. החום הישראלי של בית העלמין, השמש שקופחת על המצבות, והתחושה הזו בבטן שמשלבת בין געגוע עמוק לבין

מכירים את הרגע הזה בבית העלמין… כולם עומדים במעגל קצת נבוך סביב הקבר, ומישהו ממלמל טקסט בארמית שאף אחד לא באמת מבין,

כשמגיע התאריך הזה בלוח השנה, הלב מתכווץ קצת. לא רק בגלל הגעגוע לאדם שכבר לא איתנו, אלא לפעמים גם בגלל המועקה מהטקס

כשחושבים על אזכרה, המילה הראשונה שקופצת לראש היא "רשמיות". סדר קבוע, טקסטים שחוזרים על עצמם, דמעות, דממה, כולם עומדים מסביב עם פרצוף